החלטה בתיק ת"א 20382-12-11

בקשה לפי סע' 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעת.

רקע

1.       עסקינן בתביעה כספית ע"ס 622,177 ש"ח שהגישה התובעת/המשיבה (להלן " המשיבה"), חברת קלסיק קופי, נגד הנתבעת/המבקשת (להלן " המבקשת"), חברת מתאים לי חנויות (1997) בע"מ, רשת בתי אופנה למידות גדולות.

2.       התובעת התקשרה עם הנתבעת, בשנת 2006, בשני הסכמי זיכיון להפעלת שתי חנויות בקניון נהריה, תמורת סך של 264,000 ש"ח עבור כל זיכיון. כעבור כשנתיים, ועל רק חילוקי דעות ביקשה התובעת לסיים באופן מוקדם את הסכמי הזיכיון. הצדדים ניסו להסדיר את התנאים לסיום היחסים המסחריים ביניהם וביום 29.12.2010 הגיעו להסכם סיום הזיכיון. התובעת טענה כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב והפרה באופן בוטה את הסכם סיום הזיכיון, וביקשה במסגרת תביעה זו לחייבה בהשבת החלק היחסי מתמורת הזיכיונות ששולמה לנתבעת בגין הסכמי הזיכיון.

3.       המבקשת התייחסה בבקשתה למצבה הכספי של המשיבה, תוך שהיא מפנה לכתב התביעה  במסגרתו נטען כי מנהל החברה (המשיבה) השקיע את הונו ברכישת הזיכיון ונותר חסר כל. בנוסף, היא נשענת על נסח הרישום של המשיבה ברשם החברות, ממנו עולה כי כל נכסיה משועבדים לטובת בנק דיסקונט. המבקשת טענה כי ללא הפקדת ערובה ראויה, עשויה היא למצוא את עצמה זוכה בהליך אולם לוקה בכיסה בסכום משמעותי, שכן כדי להתגונן בפני התביעה הוציאה למעלה מ- 50,000 ש"ח וביקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום זה לפחות.

4.       המשיבה טענה, מנגד, לשיהוי רב בהגשת הבקשה. לגופה של הבקשה, היא טענה שמצבה הכלכלי יציב ואיתן והיא מנהלת פעילות עסקית לכל דבר ועניין. מעבר לפעילות בחנויות נשוא התביעה, נטען כי המשיבה היא חברה יזמית המעורבת ביזום והקמה של פרויקטים בתחום הבניה והיא שותפה במיזם נדל"ן על פיו מוקם בניין למגורים על קרקע המצויים בעיר נהריה.

המשיבה הפנתה לתדפיס רשם החברות וטענה כי היא בעלת זכויות קנייניות במגרש עליו מנוהל ונבנה פרויקט למגורים.

לטענתה העובדה שניתן מימון בנקאי לרכישת המגרש והפרויקט עצמו מעידים על מצבה האיתן של החברה. מדובר בפרויקט בשווי מילוני דולרים אשר הבנקים מעניקים לו מימון בתנאי והמדובר בחברות איתנות המשקיעות 50% מהונן העצמי בפרויקט עצמו.

דיון

5.       הרציונל העומד בבסיס הסמכות להטיל ערובה הוא למנוע תביעות סרק ובעיקר להבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, בייחוד כשנראה שסיכויי התביעה נמוכים (ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865, 2004).

ההלכה המקובלת, בהקשר זה, היא כי יש לנהוג במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות וכי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט, שהינה זכות חוקתית (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעילים מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647) והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע.

מנגד, אין להתעלם מהאינטרס הציבורי המיועד להבטיח זכותו של בעל דין -שנגרר להתדיינות משפטית הכרוכה, בלא מעט השקעה של זמן ומשאבים- לגבות ולממש את הוצאותיו מהיריב, למקרה ויזכה בהליך ויפסקו לטובתו הוצאות. אינטרס זה בפני עצמו, בעל משקל ממעלה ראשונה והוא טומן בחובו הגנה לזוכה בדין, מפני הימצאות בפני שוקת שבורה וחוסר יכולת לגבות את הוצאותיו בשל חסרון כיס של הצד שכנגד. (ראה: ע"א 2877/92 סאלח עבד אל אלאטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז (3) 846 ורע"א  8010/01 יעקב מימון נ. גונר אמלדן).

בבוא ביהמ"ש לבחון בקשה לחיוב בהפקדת ערובה יערוך איזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו, שיש בהן כדי לסכל את יכולתו להיזקק להליך המשפטי.

6.      כשעסקינן בחברה בע"מ, חל הסדר ספיציפי המעוגן בסע' 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, ואשר לפיו :

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

7.       סעיף זה השיב, במידה לא מבוטלת, את המצב המשפטי ששרר קודם לביטולו של סע' 232 לפקודת החברות, [נ"ח] תשמ"ג - 1983 על כנו, והוא מבטא איזון שונה בין הזכויות והאינטרסים של הצדדים מאשר תקנה 519 לתקנות סדה"א (ראה 34864-03-10 גרינצייג נ' ג.ט.ט.ק.סחר בע"מ - מחוזי חיפה),כאשר גם היום קיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, אלא אם נסיבות העניין מצדיקות שלא לעשות כן.

בבש"א (חיפה) 6191/04 Polska Zegluga Morska  נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ, נקבע ע"י כב' הנשיאה גלאור כי "נוסחה הסופי של הוראת סעיף 353א לחוק החברות קובע כנקודת מוצא שיקול דעת רחב להורות לחברה לתת ערובה, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בכך הבהיר המחוקק כי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה, ככל הנראה מן הטעם שהמידע הרלבנטי למצבה הכלכלי של החברה מצוי בראש ובראשונה בידיה. לפיכך, מקום בו נותרו כפות המאזניים מאוזנות לעניין זה ייטה בית המשפט לחייב את החברה במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת".

8.       כאמור, חזקה היא כי חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. "הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים. חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף 353א לחוק החברות. על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין... על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה" (ראה רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (פסקה 6).

9.       בפסה"ד שניתן ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.2.09), סיכם כב' השופט מלצר את השלבים לבחינת בקשה כגון דא בהאי לישנא :